בקלות רבה אפשר לחתוך קשרים של שנים. מריבות ,כעסים, לא נגמרים בזה, אלא גוררים צער והקפדות, וזה כאשר כולם צודקים. כולם.
בכל פרויקט שיפוץ או בניה סטנדרטי נתקלים בקונפליקטים עם שכנים, והמוטו – קודם שלום. לאחר מכן אפשר להמשיך.
וסיפור מצמרר מזכיר לנו ומתריע, סיפור ישן עם תוצאות עכשוויות, סיפור עצוב.
לפני כ-30 שנה התדיינו דיירים בבניין מסוים על הרחבות הדירות. חוסר הסכמה, זאת הרוח שנשבה. ניסיונות לאספות שכנים משותפות – נגמרו באלימות, הידברויות – הובילו למבוי סתום, אין אחד מסכים לחברו, אין שכן מוותר מעט מחלקו. כולם צודקים. כולם כועסים. שכנה לא מדברת עם רעותה. סצנה מוכרת לע"ל.
אנחנו לא מבינים כלל בדיני שמים ואין לנו השגות, אבל יש מה רואים בעיניים. במשך השנים כל אחד ואחד מהדיירים עזבו את הבנין לעולם שכולו טוב, בנסיבות קשות, ולא בדרך הטבע.
פרט לשכן אחד! שויתר ו"הפסיד" מתוך עקרון שלא להיכנס למחלוקת, גם בעד הצדק.
ממריבות מפסידים גם אם צודקים.
אתם משפצים? תעשו הכל! כדי לשמור על קשרים חמים, תכנסו לנעליים של המתנגדים, ונסו להבין איפה כואב להם. לפעמים הפתרון הוא פשוט במיוחד, ולפעמים הוויתור קצת יותר קשה, אבל שווה.
משפצים אצלכם בבנין? תנו הרגשה טובה, תפרגנו מכל הלב, זה יעשה לכם רק טוב.
סיפור טרי משכן שהסכים וחתם על אישור הרחבה, אך בפועל, ממש בתחילת העבודה, הרגיש שלא עשה זאת בלב שלם, והמחשבה שהולכים לבנות ולצמצם לו את טווח הראיה מחלון ביתו הביאה אותו לשיחה קשה עם הקבלן (לאחר שלא הצליח להשיג את בעל הדירה).
לאחר ניסיון וניתוח הכאב על ידי שיחה משותפת, אמפטיה והבנה, 50% מהבעיה נפתרה באמצעות ההקשבה וה -50% הנוספים מהבעיה כפי שנותחה היו בכלל הכניסה לבנין – שתשתנה, פתרון פשוט של תאורה יפה וקצת צבע יניחו את דעתו.
הידברות.
כי רוב המריבות הם על דברים פעוטים וזניחים ולא על עניינים ברומו של עולם.
שימו על גבי המאזניים את ה"חיים" מול ה"שטח", זה יעזור לכם להחליט. ניסינו ונושענו.
